לא העולם לא שייך לטייקונים, לסלב, ולאנשי התקשורת, העולם שייך לעם!!!
יאיר אליקים, נשוי + 3 ילדים, גר בבית פרטי (מה שאנו קוראים לו דו משפחתי) אישה כרגע בחל"ת, (אוקטובר 2020 ימי הקורונה השנייה) לאשתו ולו רכבים רגילים, ויש לו עסק המעסיק 20 עובדים, מפרנס 21 משפחות. יאיר, מתחילת הקורונה ועד לפני חודש צבר חובות של למעלה מ-1.5 מיליון שקל ליאיר אין חברה בורסאית, יאיר לא מופיע בעתוני גלובס, אין לו עדה של יחצנים, אפילו אין לו לוביסט בכנסת, יאיר לא יוזמן לתוכניות הטלוויזיה "הכרישים", יאיר גם לא פייבוריט של הבנק (מנהל/ת הבנק לא חברה שלו, גם אין לו חשבון בכל בנק. ולכן יאיר פשט את הרגל והוא, משפחתו, ועובדיו מלקקים כרגע את הפצעים, רגע, לא! עובדיו מובטחת להם הכנסה לשנה, יאיר לא זכאי לדמי אבטלה, אולי הוא קיבל פיצוי מהממשלה בשביל לכסות את שכר המנקה שעבדה. אבל החמור והעצוב בכל הסיפור הזה שיאיר נכנס לדיכאון עמוק, נזקק לטיפול פסיכיאטרי ומברך יום יום שהוא חבר בקופת חולים ומקבל טיפול פסיכיאטרי מבלי להוציא כסף כאן ועכשיו שאין לו.
תעתועים
את הסיפור הזה שהוא מהחיים ונתקלתי אתו כאשר אשתו של יאיר פנתה אלי לאחר הקריסה (חבל שלא לפני הקריסה) והסיפור הרי מוכר לי וחוזר על עצמו כל יום, אבל משהו אמר לי בתוכי שאני חייב לעזור ליאיר לצאת נפשית, מנטלית ואחר כך גם עסקית. וכך אני עושה.
באחת הפגישות שלנו, (הוא מגיע לביתי כי בתקופת הקורונה אני לא יוצא) הוא אומר לי: "תראה כמה העולם לא הגון, אנחנו נמצאים בתקופה איומה, תקופה שאנשים במצב קטסטרופלי, תקופה שאנשים רעבים ללחם, "תרתי משמע" תקופה שאנשים מתחפרים עוד יותר בבוץ ההלוואות, תקופה שהאנושות המודרנית לא חוותה 100 שנה, תקופה שאתה כואב את כאבך ולא יכול גם במצבך לכאוב את כאבי השני, האחר, הנמצא באותו מצב כמותי, והנה אתה פותח את הטלוויזיה ומה אתה רואה, תוכניות הבידור ממשיכות, חדשות הסלב, המסיבות הססגוניות, הלבוש של העשירון המיליון מנצנץ, תוכניות כמו ה"כרישים" ממשיכות, חדשות כלכליות מספרות על ההצלחות של זה והנסיקה של ההוא, הנהירה לחו"ל רק שער היציאה נפתח, מסיבות המיליונרים והסלב על גגות בניני הפאר של תל אביב, ועוד הרבה דברים נוצצים שלאיש "המושפל" למשפחה ש"קרסה" לילד שלא ניתן לקנות לו יותר ממתקים והוא עצמו הילד הקטן נותן מקופת החסכון שלו לאבא ואימא, לילדים והנערים שנאלצים לעשות שיעורים עם הנייד ולא מול מחשב, כל זה "צובט בלב" וכאשר מראים מנגד את המשפחות שסובלות כמותי זה הופך את הצער שלי לגדול יותר. הדבר דומה לימי הקדם שבארמון המלוכה היו נשפים, חגיגות, מזימות וכ"ד ואילו אזרחי העם נמצאו בסבל מתמיד, הקיטוב הזה "הורג" אותי, אותי כן אותי למרות שזה לא צריך להיות כך כי זה העולם אחד צוחק השני בוכה.
רק בקיבוץ של פעם היה שיווין
אני לא יודע אם בתקופה אחרת (שלא הקורונה) הייתי כותב את המאמר הזה מכיוון שהוא נחשב כ"טאבו" , עובדה! יש עניים יש ממוצאים יש עשירים ויש עשירים מאד וכך בנוי העולם מקדמן דנן, העולם התקדם ואיתו גדלו והתאשרו אנשים, הרבה מאד סקטורים עסקיים קרסו לעומת הרבה מאד סקטורים עסקיים שהתפתחו, לרגע אני אגע באלו שהיו עד לפני 30 שנה אנשים רגילים ובעשורים האחרונים הפכו את חברותיהם למטאוריות השווים בהונם להון של מדינות, חברות כמו "גוגל", "פייסבוק", "אמאזון", "אפל" זאת תופעה מדהימה שבעליה ראו קדימה והם בעצמם לא תארו יהפכו למפלצות כאלה, זאת ועוד שדור התחלף ואיתו תופעת הסלב שפרצה כל גבול כאשר התקשורת ממליכה וממיתה אנשים בהינף פוקוס תקשורתי אחד, זה יכול להיות זמר, שחקן, או בוגר תכנית ראליטי, או איש עסקים מצליח לפי דברי התקשורת (הרי אף כתב לא ראה את חשבונו של הסלב התורן)
התקשורת מוטה נעיף מבט איך התקשורת מעורבת
כאשר אתה רואה תכנית אקטואליה בטלוויזיה כבר במבט ראשוני (וכולנו יודעים שמבט ראשוני הוא הקובע) אתה מבין מי העשיר והאינטליגנט ומי הוא איש העסקים של העם. אנחנו יכולים להבחין בזה בעיקר בתקופה האחרונה שיותר אנשי עסקים מהעם מופיעים בכל הרשתות, היה ניתן לראות את קצה השפיץ של הקיטוב ניתן היה לראות בראיון של היועץ הכלכלי של ראש הממשלה מול מסעדן מוכה וחבול שאיבד את פרנסתו (בגלל הקורונה) ובכלל, ראו את מי מביאים לתקשורת,: מומחים: מי הם המומחים: פרופסורים, דוקטורים, טייקונים, אנשי עסקים מהגוורדיה הגבוהה, סלבס יוצאי תוכניות ראליטי, ואני לא מתכוון רק לתקופת הקורונה, עוד לפני, מי מכיר את יו"ר העצמאים בישראל, מי הכיר את השולמנים, מי הכיר את הדגלים השחורים, מי מכיר את יעקב עמר מהמסעדה שלו בצפון, עד היום שהביאו מסעדנים לתקשורת אלה היו ה-10TOP שיש לנו בארץ, אותו דבר לגבי שאר הסקטורים והנושאים המדוברים, בקושי אנו שומעים את אנשי העם, את הסוחרים הקטנים, את העסקים הבינוניים, הם ורק להם יש מה להגיד, הם האנשים שבאים מהשטח ולא פרופסור זה או אחר שבא מהאקדמיה, הסטטיסטיקה והמספרים הקרים. או בעלי החברות והמקצועות הנמצאים מעלה מעלה במעלי הסולם.
לסיכום
צר לי כי רק בתקופת הקורונה אנו מגלים את כל אלה שעומדים בנטל האמיתי של המסחר בישראל וקולם לא נשמע שהרי אם כל העסקים הקטנים היו מתאגדים ויוצרים גוף אחד וגם להם היו לוביסטים בכנסת שהיו מקרבים החלטות נכונות ושוויוניות במגזר העסקי. אין אני תומך בהפגנות בתקופת הקורונה, זה יוצר את ההפך הרצוי, כי גם השוטרים הם אזרחי ישראל, וגם הנדבקים את תושבי ישראל אבל בהפגנות אלה אני רואה את פרצופה החדש של ישראל הדורש שיוויון, "חיו ותנו לחיות" וליבי מלא תקווה שאכן דור זה יצור את השינוי.
