במאמר זה אני רוצה לכתוב על הפרדוקס בין התנהלות השלטון בכל מה שקשור להליכי פשיטת רגל לבן המגזר האזרחי העסקי אשר התנהגותו היא בדיוק ההפך למה שהתכוון המחוקק כאשר הוא בא ומקדם חוקים התואמים את רוח התקופה העסקית והמסחרית בארץ.
רבות ישבו המחוקקים על נושא הקריסות שהביאו עסקים רבים ובעלי עסקים למצב של חדלות פירעון דהיינו פשיטת רגל, הוקמו ועדות אשר בראשם עמדו שופטים, שרי משפטים, הכנ"ר (כונס הנכסים הרשמי) ועורכי דין אשר חלק מהתזה שלהם לבוא ולעשות רביזיה בתחום ההוצאה לפועל הייתה תוך הבנה שתחום האשראי בישראל חרג מהבנקים ועבר למימון חוץ בנקאי, חברות כרטיסי אשראי, מימון חברתי, והשוק האפור, כולם מציעים אשראי לכל דכפין תוך 5 דקות ותוך 10 דקות, והלקוחות "לווים".
הסקטור העסקי
- ממחזר הלוואות
- מחליף מכירות בהלוואות.
- מרפד את ההון העצמי שלו שהולך ונשחק.
- מנפיש את העסק עם כל סוגי ההלוואות.
- המדינה במקום לעזור לעסקים בקיום העסק דוחפת להם הלוואות במסגרת "הלוואות בערבות מדינה ומגדילה את החוב החודשי של העסקים" (כאשר הבנקים חוגגים)
- התחרות הולכת ונהיית קשה יותר, קטגוריות נעלמות, עסקים קורסים , הרגולציה הפותחת את שערי הייבוא אם התעשייתי ואם הפרטי.
- ואילו העסקים חיים מאשראי.
הסקטור הפרטי
- השכר יורד המצרכים עולים
- אזרחים מתפתים לרכוש באשראי מוצרים, נופשים, טיסות לחו"ל, קניות באתרי הקניות בחו"ל.
- מילוי המקרר במוצרים ש 40% מהם ילכו לפח
- ובקיצור אם נותנים למה לא לקחת למרות שהריביות מגיעות למצב של ריביות נשך.
באין ברירה, בסופו של יום, ככל שמתקדם הזמן, התחרות בלתי נסבלת, המכירה מבוססת מחיר ולא איכות, רוב העסקים לא עוצרים בזמן ועושים חישוב מסלול מחדש אלא ממשיכים לאחוז בקרנות המזבח אולי מהשמיים תיפול "הצלה" לא נעזרים בייעוץ עסקי על מנת לעזור לעשות חישוב מסלול מחדש, והקריסה לא מאחרת לבוא.
יש כאלה אשר נושים מבקשים להכריז על העסק כפושטי רגל ואז כפועל יוצא גם בעלי העסק להם ערבויות אישיות לטובת העסק גם הם נגררים למצב של פושטי רגל ויש כאלה שאף אחד לא מבקש להכריז על העסק כפושטי רגל ובעל העסק נאלץ להגיע למדרגה הזאת כי זה הפתרון האולטימטיבי שקבע המחוקק כדרך מלצאת מקריסה עסקית.
קראו עוד הלוואות עושות צרות
ומכאן מתחילה הבעיה והקושי
המחוקק חשב נכון, בזה שנתן קרש יציאה לפושטי הרגל אבל "אליה וקוץ בה" המגזר העסקי שהוא הבנקים ומוסדות המימון "לא סולחים לפושטי רגל" ולא משנה מה הייתה סיבת פשיטת הרגל, הם מבחינתם "פושטי הרגל אחרי שקיבלו הפטר (הווה אומר עברו את כל המהלך וסילקו את חובותיהם) ממשיכים לראות את הלקוחות האלה "כפושעים" ככאלה שרוצים לסדר אותם, (אני לא רוצה לכתוב זאת בצורה גורפת אבל זאת בדיוק ההתנהלות של הבנקים ונותני המימון.
נכון! הבנקים ונותני המימון הם עסק פרטי מסחרי אבל מאחר והם נחשבים חצי מונופול מוטלים עליהם חובות כאלה ואחרים בכדי לשרת את כלל הלקוחות גם כאלה שסיימו את תהליך פשיטת הרגל.
מה החוכמה לחוקק חוקים שיחזירו אנשים למסלול חיים רגיל מהצד האחד ומהצד השני לגרוע מהם זכויות להתנהלות בר זמננו "אי אפשר להסתדר בלי בנק" לא ביקשתי כי הבנק יעמיד אשראי ללקוחות אלה מיד עם הפיכתם לאזרחים עם הפטר, אבל בטח אני לא רוצה לראות את ההתייחסות של כל נותני האשראי או הבנקים שדרכם מתבצעים פעולות שלא ניתן לעשות במקום אחר מתייחסים לאוכלוסייה זאת "כאילו היו פושעים"
המלצתי
מאחר וזה המצב השולט עכשיו בעלי עסקים צריכים לעשות חושבים בגדול "כיצד לנהל את העסק שלהם" אם הם ממשיכים בניהול אמוציונאלי, בהובלת העסק היום בדיוק כפי שנוהל לפני 10 שנים, באי הגדלת מחשבה כיצד לקחת את העסק קדימה, במקום לחשוב על לקחת יותר הלוואות ולהעמיק את הבור, במקום להתייחס לעסק כפרה חולבת ולא לנקוף אצבע על מנת לנהל, לשנות, לקדם, להוסיף, במקום להצהיר אני מרוויח אז אין לי דאגה, ואם מדובר בעסקים קמעונאים כדאי שייצמדו לנתון של חברות האשראי כי במשך ה-7 שנים האחרונות עלו הקניות באתרי חו"ל ב-450% ועוד היד נטויה.
בקישור זה תוכלו לקרוא מאמרים והמלצות נוספות
