גם שופטים הם לא מלאכים!
כול אזרח מהשורה, או בעל עסק, או מי שמנהל עסקים חי בתקווה כי צדקתו תבוא לידי ביטוי בהכרעה משפתית כזאת או אחרת. למרות הסקרים האחרונים המראים חוסר אמון במערכת המשפט עדיין אזרחים רבים ובתוחם אנשי עסקים, בעלי עסקים ויזמים למינם מביאים את אמונם או תקוותם בבתי המשפט.
אך לא תמיד כך הדבר.
בעל עסק או איש עסקים צריך לעשות את החושבים שלו מבחינת עלות תועלת, סיכון סיכוי, וכול פרמטר אחר אשר התוצאה הסופית שלו היא כסף, קבלת כסף, זכייה בסכום אשר לטענתו מגיע לו.
מסתבר כי מערכת המשפט בחלקה לא חושבת כך וכבר בשלב פתיחת התיק האזרחי היא שולחת את הצדדים לניהול הליך של גישור או פישור, שמה בחדר המפשר עולים הטענות, עולות הגנות, והמגשר מנסה להביא את הצדדים לפשרה תוך שהוא מכריז ב"רחל בתך הקטנה" כי עדיף לסגור את הסכסוך כאן ועכשיו ללא הוצאות מיותרות וסחבת בית המשפט. האמת שיש סכסוכים שבאמת יכולים להסגר אצל המפשר, סכסוכים יותר על גובה נזק, חוב מקוזז ועוד פרמטרים שהאצבע המשפטית הטהורה לא עומדת כאן למבחן. לעומת זאת יש סכסוכים שבהם ה"משפט, החוק, הפסיקה, והטענות המשפטיות הם אלה שיכרעו את הכף לכאן או לכאן ופשרה זה לא המקום להתדיין בנושא המדובר.
בכלל מערכת המשפט יותר שהיא מסתמכת על חוקים כתובים היא רואה בעיין פסקי דין של בתי מכלול בתי המשפט בישראל, אם תשימו לב בכתבי תביעה או בכתבי הגנה לרוב תמצאו שם ציטוטים של פסיקות והלכות מומחים בתחומים שונים המהווים משקל בהחלטת השופט לחסד או לשבט.
אבל כאן, עדיין לא תם ונשלם ניסיון בית המשפט להניע אתכם מלנהל דיון או לפתור סכסוך כזה או אחר והדוגמא הטובה ביותר היא דרישה של הרכב השופטות בבית הדין המחוזי בתל אביב השופטות אסתר קובו, מיכל רובינשטיין, ועופרה צרניאק, אשר הפעילו "טרם משפט" לחצים כבדים, והפחדות בגין "זה יגמר עם הוצאות גבוהות מאד" מול תשעה מערערים על החלטת בית משפט השלום בתיק מסוים. חמישה מתוך המערערים, "ברחו" "קיבלו רגליים קרות" "פחדו פן יבולה להם" ואילו ארבעה החליטו ללכת עם הערעור עד הסוף. בסופו של סיפור הקערה התהפכה על פייה והמערערים הם אלא שזכו בערעור ע"י אותם צוות שופטות שאמרו מלכתחילה שהערעור לא יתקבל והמערערים יחויבו בהוצאות גדולות.
לצערי ולצער אזרחי ישראל ובעלי העסקים שבה מקרים אלה קוראים כמעט בפני כול פתח של דיון אזרחי בבית המשפט וזאת מתוך הרצון לסגור תיקים מהר ככול שניתן (יש האומרים כי סגירת תיקים מהירה מזכה את השופטים בבונוס מיוחד אבל על מסקנה זאת אין אני שם את האצבע בבטחה) שופטים אשר "מפחידים" תובעים ונתבעים ומנצלים את כוחם ואת חוסר התמצאותם של הנשפטים בפניהם היא תופעה לא בריאה במוסד אשר כול אזרח נושא את עיניו ומשם הוא מבקש לקבל את הישועה.
מה שכן אוכל להגיד לטובת בתי המשפט בישראל היא העובדה כי בתי משפט נוספים וחדשים הוקמו ברחבי ישראל ואותם מאיישים שופטים צעירים עם כוח ומוטיבציה לעבודה ולעשיית צדק שלא כמו השופטים ה-קצת עייפים של בתי המשפט הוותיקים אשר לא בדיוק אוהבים לנהל תיקים ולהיות אחראים לכתבי פסקי דין הנכתבים ע"י העוזרים המשפטיים אך המחייבים מבט עיין של השופטים עצמם.
המלצתי לבעלי עסקים, או לאנשי עסקים, על תתרשמו לא נכון מהתנהלות מערכת המשפט, אם ניתן לפתור סכסוך כספי טרם משפט וטרם תשלום יקר לעורך הדין עדיף, אם לא, גם אם "איומי" השופט עדיין תדעו כי הצדק עומד לזכותכם במידה והוא קיים.
