החיים כול כך קצרים שכולם הם חפצי חיים.
כן חיים קצרים, מנעמי החיים נגישים וקורצים, הסלולר, הרכב, המאכלים, הפינוקים, לכולם הם קורצים. ומי יסכים לוותר עליהם. תופעה אנושית מובנת ורגילה. אבל היכן עם כן הבעיה?
ארצות הברית של אמריקה אשר אותה אנו אוהבים להשוות וזו בגלל הקורלציה בין שני המדינות ישראל ואמריקה, חייה את חייה כאשר כול אזרח ואזרח חרד להישרדות האישית שלו זה שיש לו את היכולות וזה שאין לו את היכולות, אותו אקלים שבו חיים האמריקאים אינו האקלים בהם חייה מדינת ישראל הקטנה. מדינת ישראל מתנהלת בתוך "כלא" גיאוגרפי אשר מתוכה ומחוצה לה יש קבוצות של אנשים שחושבות איך לזרוע בה הרס ופחד, איך לגרום רע לתושביה או יותר נכון יש הרבה מאד אנשים החושבים ברצינות כי האפשרות לזרוק את תושביה לים עדיין אפשרות קיימת מבחינתם.
כאדם שעוסק ב-ייעוץ עסקי לא ניתן להעלים מהעין את הרצון האנושי והכן "לחיות את הרגע" "לחיות את הטוב" "ליהנות ממנעמי החיים" עד כמה שאפשר. ואכן הסביבה מספקת לכול אזרח ואזרח בישראל את המציאות הזאת. לעומת זאת אלה הרוצים לכלות אותנו שהם לצערי הרוב במדינת מצריים, ירדן, סוריה, אירן וכול שאר המדינות או הארגונים הפלסטינאים התרגלו לחיים של עוני, חוסר, אי שקט, והבנה כי הכוח הוא האלמנט השולט בסביבתם (להוציא כמובן את התושבים במזרח ירושלים רמאללה והגדה המערבית-שם הערבים הנוצרים הם אלה שמאזנים את האוכלוסייה, ונהנים מהשפע המערבי המצוי מתחת לידם) לא לאורך זמן מאחר וכבר למדנו מההיסטוריה כי הקבוצות "הרעות" בסופו של יום מכתיבים את המהלכים לכלל האוכלוסייה המצויה, ואכן אם נסתכל היום במה שקורה בגדה המערבית אנו כבר עדים לניצנים ואף יותר של תחילת אינתיפאדה לא רצויה כלל ועיקר.
ייעוץ עסקי שזה התחום שלי צריך לעסוק בייעוץ עסקי, אבל הסביבה העסקית מושפעת לא במעט מהאקלים הביטחוני, והשקט או הרעש של האוכלוסייה סביב.
את כול המילים האלה אני כותב לאחר שעם ישראל קרא את דבריו של ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין בעיתון סוף השבוע של ידיעות.(עיתון שלא מפרגן בראש ממשלתנו הנוכחי) אני לא פוליטיקאי גדול, וגם לצערי לא ביטחוניסט עם ניסיון להגן על עם שלם, ויותר מזה אני לא מתרשם מהתיאור הפלסטי של "שפים עם כובע לבן" המחכים להנעים את חייהם של הפוליטיקאים העוסקים בחיים, אבל אני כן מתרשם מהמסקנות החד משמעיות שעולה מהריאיון הזה בקשר עם מנהיגנו. מסקנות אשר להם היה שותף לפני מספר חודשים גם מאיר דגן מראשי המערכת הביטחונית היקרה למדינת ישראל. וכפי שציינתי בפתיח הרי שגם ראש ממשלתנו וגם שר הביטחון הם אנשים שמנעמי החיים הם חלק מחייהם, (וזו לא בושה) הם בטח לא צריכים לאכול לחם רטוב במים, או לעשן סיגריה זולה, מנעמי החיים כפי שנהוגים בארצות הברית הם חלק מחייהם וחלק מחיי רבים מהתושבים במדינת ישראל. אבל אנו האזרחים צריכים לקרוא בקפידה את הדברים שנאמרו על דרך קבלת ההחלטות, על ההתנהלות, על הפחדים, על חוסר ההחלטיות, כול זה מתואר ע"י ראש השב"כ לשעבר בדרמטיות שצריכה כן להדאיג את אזרחי מדינת ישראל. בפרט שנעשתה הקבלה בין התנהלותם של ראשי ממשלות קודמות לבין זה הנוכחי וזאת ערב בחירות.
אני לא חושב שהאמירה כי ראש ממשלתנו דואג רק לאינטרס האישי שלו רציונאלית, אני בכלל לא חושב כי אדם בתפקיד רם שכזה לא יכול מנטלית שלא לראות את טובת העם שהרי מה האינטרס להסתכל רק על האגו האישי? אך בכול מקרה אני בהחלט חושב שזה הזמן לקחת את הדברים שנאמרו ע"י יובל דיסקין ולהרים אותם גבוהה, כי זו ההזדמנות, לפני החלפת שלטון, לא בטוח כי ראש ממשלה זה אכן יוחלף בבחירות הקרובות אך מה שכן נראה הוא שהאופוזיציה בישראל תהיה מספיק חזקה ומגובשת שתצר את צעדיו של זה לפעול מתוך מניעים אישיים כפי שמצביע הכתבה שהוגשה.
עברנו לפני שנתיים קיץ של הפגנות ויציאת הציבור לרחובות בהמוניהם, האם קרה משהו? האם משהו השתנה? לא! למה? מאותם סיבות בקדמת מאמרי "כי האזרחים רוצים לדאוג קודם לרווחתם ולשקט הנפשי שלהם" אסור בנושאים של קיום וחיים להרכין את הראש ולתת לשיירה לעבור.
דורון עמית
