יש כלכלן ועיתונאי שאני מאד מעריך כבנאדם, הוא כותב בידיעות אחרונות, הוא נותן הרבה פרשנויות, לפעמים מאד מעניינות עם קו מחשבה קצת שונה, הוא מאד נוקב והוא מאד אמתי, הוא לא עיתונאי שמטמא מתחת לשולחן, ההפך מה שיש לו להגיד למנהיגים ולציבור יש בו ערך רב מאד, שמו כמו שהבנתם הוא סבר פלוצקר
באחד הטורים שלו בשבועות האחרונים יכולתי סוף כול סוף מאמר המאיר נכון את העולם שבו אני נמצא הלוא הוא עולם העסקים לחברות ולעסקים במדינת ישראל, הוא סופר את עולם העסקים הפעילים בארצנו ב-כ-חצי מיליון עסקים פעילים למעשה ואני מצטט הוא מגדיר מי הם בעלי העסקים שהוא מכניס בתוך ה-חצי מיליון עסקים "
" חצי מיליון עסקים פעילים בארצנו, מחציתם עצמאיים ומשפחתיים שאינם מעסיקים שכירים. עוד 200 אלף מעסיקים עד תשעה שכירים. לפי הסיווג המסורבל של הלמ"ס, רוב העסקים הקטנים והמשפחתיים מרוכזים, כצפוי, בענפים שהכניסה אליהם לא מותנית בהשקעה כספית גדולה, והחסמים הם בעיקר מקצועיים כמו השכלה או כישרון טבעי לבשל" עד כאן על האופי הוא המבנה של בעלי העסקים המוגדרים על ידו.
והוא מוסיף:
"זה פחות או יותר כל מה שהכלכלנים בישראל יודעים על העולם ומלואו של העסקים הקטנים. אין בידינו נתונים אמינים על התוצר של העסקים המשפחתיים והקטנים. אין בידינו נתונים על הפרופיל הפיננסי של העסקים הללו, על הכנסותיהם, רווחיהם וחובותיהם. הסוכנות לעסקים קטנים הפועלת במשרד התמ"ת מפנה את המתעניינים לסקירה שהכין מכון המחקר של הכנסת. הסקירה יצאה לאור לפני חמש שנים, מתבססת על מידע מלפני עשור, וחסרים בה נתוני יסוד רבים"
מכאן הוא מגיע למסקנה ברורה לגבי המיזמים בארץ של חונכות מטעם "מטי" והוא מציין:
"מיעוט המידע מקשה על גיבוש דפוסי סיוע יעילים. משרד התמ"ת מפעיל צוותי מדריכים ומלווים חיצוניים, האמורים להושיט יד עוזרת לעסקים קטנים. הם נבחרים במכרזים, ורמתם מאוד לא אחידה, אם לנקוט בלשון המעטה.
הבנקים המסחריים מפעילים קרנות אשראי לעסקים קטנים, בחלקן בגיבוי ועידוד של הממשלה ובנק ישראל. קציני האשראי בבנקים יוצרים קשר בלתי אמצעי עם בעל העסק הקטן, ומלווים אותו בהחלטות קריטיות, אך אינם יכולים לבוא במקומו. את החסר ממלאים "מנטורים" ו"מאמנים" לסוגיהם, המפגינים ביטחון עצמי רב, ככיסוי לידע מקצועי מועט.בלכתם בג'ונגל, הם חשופים למכשולים רבים. הם צריכים לנחש מראש האם יש ביקוש למוצר או לשירות שלהם, למצוא דרך יעילה להגיע לתודעת לקוחות, לתמחר את התוצרת שלהם כך שלא תגרש את הקונים, אבל תשאיר רווח סביר (זה השלב שבו נכשלים רוב העסקים הקטנים), להעסיק את האנשים הכי טובים, דווקא מפני שהם מעסיקים מעטים, לקבוע קני מידה איכותיים לביצוע מוצלח של עסקה, לא להסיט את המבט מהמאזן הכספי כדי לא לשקוע בחובות בלתי נסבלים, לנווט בין ספקים, ולשקול היטב האם להיכנע לפיתוי להתרחב או להסתפק בגידול הטבעי של העסק הקטן.
אמנות ניהול של עסק קטן לעיתים קרובות מאתגרת יותר מאמנות ניהול של עסק גדול: לרשותו של מנכ"ל חברה בת ארבעה שכירים לא עומדים יועצים אסטרטגיים, משרדים מובילים של רואי חשבון ומומחים ליחסי עבודה. הוא יכול לסמוך בעיקר על סביבתו, על משפחתו, על האינטואיציה העסקית שלו – העלולה לסכן אותו – ועל עצה של בנקאי טוב לב ומדריך ממשלתי בעל ניסיון. מעט"
כ-יועץ עסקי עם ניסיון רב ועשיר הן כעצמאי, בעלים של חברות ומותגים בישראל, זו הפעם הראשונה שאני קורא כזאת חוות דעת נמרצת ונכונה לגבי מה קורה עם עסקים בישראל, ועל כך אני שמח כי יש לי שותף לדעה שאני מנסה להעביר במאמרים השוטפים כאן באתר ובאתרים מובילים בארץ ובעולם את ההתנהלות הלא נכונה של מרבית העסקים בישראל, ואת הפחד שלהם להיעזר באנשים מקצועיים ובמקום זה מסתפקים אם בכלל בכוכבי ראליטי, ביוצאי בתי ספר אינסטנט של יועצים עסקיים, או בחונכות ממשלתית שכול מטרתה זה לדחוף עוד הלוואה ועוד כסף.
