מה קורה בעסקים בתעשייה
מה מבשר לנו גל הפיטורים בתעשייה הישראלית
האם אנו לפני קריסה של העובדים בתעשייה הישראלית.
לפי נתונים שפרסמה התאחדות התעשיינים בישראל עולה כי 2300 איש ואישה פוטרו מהתעשייה בקיץ האחרון.
מהנתונים עולה כי חלה ירידה של 17% במספר המשרות הפנויות וכ-2300 עובדים מתעשיית הדפוס, המזון, הגומי והפלסטיק פוטרו.
הרעה זאת בתעשייה הישראלית היא בראש ובראשונה ייקור הוצאות התפעול, חומרי הגלם, ושכר העבודה אשר מקשה על התעשיינים להמשיך פעילות עסקית רצופה עם רווח בצידה. נוסיף לזה את הירידה הדרסטית בתחום יצוא מוצרי תעשיה לחו"ל ונקבל קטסטרופה אחת גדולה.
כול כך הרבה משתנים עברו על התעשייה הישראלית בעשור האחרון שזה לא פלא כלל ועיקר שהתעשייה הגיעה לאן שהגיע. לתרומה זאת של ירידה בתעשייה ניתן לייחס את תפקיד הטכנולוגיה אשר בהתפרצותו גרם לעסקים שלמים להקטין את הייצור שלהם כמו ענף הדפוס עת מערכות העיתונים החליטו להשקיע יותר במהדורות האלקטרוניות מאשר במהדורות המודפסות.
מדינה חזקה חייבת תעשיה בריאה.
תעשיה בריאה לא יכולה להתקיים כאשר על התעשיין להתמודד מול יבוא חומרי גלם יקר, פתיחת יבוא מוצרים לכול דכפין, עלויות תקורות גבוהות כתוצאה ממיסי ארנונה, מים, דלק ויותר מהכול מהסכמים קיבוציים בענפים שונים המגדילים את עלות המועסקים בעשרות אחוזים (רק עם ניקח את הסכם ההרחבה בענף הדפוס נבין כי הגידול הריאלי בתנאי ההעסקה גדל במאות אחוזים בשנה).
תעשיינים לא יכולים לספוג עלויות אלה בזמן שהם מתחרים במחיר על כול פרויקט ופרויקט וזה רק בכדי להתקיים, לשרוד ולשלם התחייבויות ומשכורות.
אין פלא אפוה, ואני חוזר ומדגיש זאת כמעט בכול כתבה עסקית שאני יוצר שהפער בין המדיניות הסוציאליסטית כלפי העובדים לבין השוק הקפיטליסטי למעבידים הוא פער שיוצר ניכור וחוסר יכולת ללכת יד ביד.
אני קורא מכאן, לאלה אשר ממונים על המשך הישרדותה הכלכלי של המדינה להתאים מערכות יחסים בין מעבידים לעובדים, דבר שאולי יקל במעט על עסקים בישראל.
כ-יועץ עסקי אני ער יום יום לעובדה כי תשלום הוצאות שכר מונעות מעסקים להתפתח למרות הפוטנציאל הקיים בהם, ולמרות כי ידוע שעובדים בתעשייה לא מרוויחים מי יודע מה.
על מנת לגשר בין עלות המוצר הסופי בתעשייה ליכולת המכירה של מוצריו לשוק החופשי חייב להיעשות מעשה דרסתי חוקתי בכדי להמשיך ולנהל תעשיה בישראל.
מבקשים לקבל ייעוץ
