טוקבק ים
עולם הטוקבק ים בעידן החדש
סוג של תקשורת בין קורא לכותב-מן כדרור של כדור.
טוקבק ים הם הרייטינג של עולם הכתבות האינטרנטי
טוקבק ים לא מצונזרים זה בדיוק כמו גז חרדל המשפריץ על העולם הווירטואלי.
מה שמעניין היום את קוראי הפוסטים והכתבות בעיתונות האלקטרונית הם התגובות המתגלות בטוקבק ים אותם מאפשרים מערכות העיתונים לכתוב ולהעלות אותם לאתרם. לדידי ולדידי אחרים כולל מערכות העיתונים הטוקבק ים יותר חשובים מהכתבה, זה כאילו איזה משוב מה יגידו הקוראים או איך יגיבו הקוראים לכתבות. (מה שאומר שוב רייטינג) שהרי בשביל רייטינג העיתונות הכתובה והאלקטרונית מתקיימת או שלא.
היה נעים לקרוא תגובות של קוראים ולקיים דיון אפילו בטוקבק ים בנושא המאמר או הנושר אותו רוצה הכותב להעביר. זה אפילו מעניין, זה דינמי, זה מגרה את האינטליגנציה האישית של כול אחד לחפור במה אומר השני מבלי שנגעתי בצורך האנושי להיות שותף, לתת מענה, ולהשתתף גם הוא בחגיגת דו שיח זה.
כ- יועץ עסקי אני רוצה לבדוק מה קרה כאן.
היכן טעינו?
היכן הפכנו ממשתתפי דיון לגיטימי, ענייניי לאנשים חייתיים ואכזריים חסרי כול נימוס ובושה.
רמת הטוקבק ים דומה לזירה של מתאבקי שכירי חרב בבוץ פולשני ומטונף כאשר הקהל מריע להשפלות וללכלוך עד כדי מוות לאחד המשתתפים.
המילים, ההתבטאויות, הבל הפה, הריקוד סביב בריכת הדם ומחול השדים המתהולל סביבו הופך להיות ה, סיבה למסיבה.
ברור הוא שפנים אל פנים לא היינו זוכים לקרוא את כול מרגניות הפה. אך ברגע שלאדם שוחרר הרסן הוא פשוט מתנהג כמו חייה פצועה. (בסדר זה טבעו של האדם-בדיוק כמו החייה) אנו לא רוצים לשנות את טבע האדם אנו בסך הכול רוצים שהאדם השתמש בבינתו וימשיך לחיות ולהתנהל לפי הקוד המוסרי בו חונך.
כ-יועץ עסקי יש לי את המקום לחשוש כי עורכי העיתונים, מנהלי אתרי האינטרנט הדיגיטליים, יושבים וכורכים את כפות ידם בהנאה לראות איך הרייטינג…הרייטינג הזה עולה…ולא משנה מי כתב. מה כתב. מה אמר…העיקר שיש שם לכלוך, השפלות, שמחה לעד, וצרות עיין חייתית.
קשה מאד לראות כול דיון ולא משנה מה נושאו לאיזה רנ מת שיח מגיעים הדברים.
אני לא כול כך בקיא בחוק ההולך ומתהווה בכנסת ישראל בנושא הטוקבק ים, אבל העובדה שנושא זה נדרש לחקיקה אומר עד כמה המצב עגום בתוככי החברה האנושית.
אני שואל מה היה קורה עם תרבות הדיון הייתה פנים מול פנים, האם גם אז היה נשפך המיץ של הזבל, הריכוז של הזבל או שאז היינו מנהגים כבני תרבות.
אני קורא לעורכי הכתבות האלקטרוניות פשוט לסנן טוקבק ים גם אם הדבר מצריך כוח אדם ייעודי לכך, רק עורכי אתרי האינטרנט יכולים לעצור בידם תופעה מגעילה שכזאת. וזה ממש לא משנה מי נושא הכתבה, העבריין הזה, מתחמק ממיסים זה, נשיא מדינה כזה, פושע כזה, או מנהיג כזה או אחר.
אנחנו כבוגרים צריכים לזכור שאנו כרגע דור של מחנכים לדור חדש, ולא נרצה לגדל את הדור החדש שכבר אחוז חשיפתו לכול הטינופת בעולם האינטרנט חשופה לפניו. ובצד המגעיל שלו.
הרגולטור, המחנך, משרד החינוך, העורכים חייבים יחד לשתף פעולה למניעת הזבל הזה ולהפסיק אותו, אנשים אלה הממונים על פרסום הטוקבק ים חייבים אבל חייבים לוותר על האגו ועל הרצון לחזות בהצגה הכי טובה בעיר למען רייטינג.
התנהגות זאת או דרך דיבור של טוקבקיסטים רק מראה כמה בן התמותה ההומו סאפיינס עדיין נשאר כחייתי שהיה.
חייבים לעשות לזה סוף כאן ועכשיו לפני שיהיה מאוחר.חייבים לשפר את איכות הכתיבה שלכם
