מאמר זה מיועד לבעלי עסקים, או בעלי חברות, שהעסק שלהם "בסדר"
מה זה בסדר?
עסק שעבר זמן מיום הקמתו, עסק שמתפקד, עסק שמתנהל מכספי המימון של הבנק, של חברת כרטיסי האשראי, ואולי של הלוואות כאלה ואחרות המוצעות חדשות לבקרים ע"י הבנקים או נותני האשראי האחרים. כאן לא מדובר על עסקים שמתנהלים ב+ בחשבון הבנק שלהם, או שהרווח החשבונאי שלהם יוצר תזרים מזומנים חיובי, או שעודפי המזומנים שלהם כול כך גבוהה עד שהם מחליטים להשקיע אותו באפיקים מניבים (אבל כאן יש לי מחלוקת עם רבים בנושא מה הוא אפיק מניב) אבל זה למאמר אחר.
אז כפי שאמרתי, מה קורה לנו שהעסק שלנו מתנהל "בסדר"?
מה אנחנו עושים?
בדרך כלל בעלי עסקים שלא נולדו להורים עשירים מופלגים אשר חינכו אותם למעט ל-קצת ולחוסר הראוותנות וסיפקו להם את כול צרכיהם בהיותם ילדים (שהרי בדור הקודם אנשים היו עשירים אך לא בזבזנים אם בגלל העובדה שאז לא היה את מה שיש היום ואם בגלל העובדה שאנשים ידעו כי בכדי להיות עשירים, לא מבזבזים!)
אך את אנשי העסקים החדשים, בעלי החברות או אלה העוסקים במקצועות החופשים ושורדים, הם למעשה הילדים של היום הנהנים מהצעצועים הרבים שהציביליזציה והמתירנות והשפע מאפשרים להם.
זה מתחיל בריהוט המשרדי היקר והמרהיב המקשט את משרדם, זה עובר דרך מגוון כרטיסי האשראי הנמצאים בארנקם, זה ממשיך בשדרוג על שדרוג על שדרוג של המכשיר הסלולרי בשימושם, זה חוצה גבולות ומגיע אל הג'יפ המפנק לאיש העסקים ומשהו חדש ונוצץ לאשת בעל העסקים, וזה ממשיך במסיבות, בקניות, במותגים, בנסיעות לחו"ל, בחפצים, בצעצועים האמתיים שקונים לילדים אבל זה בכדי לספק את הצרכים של הבוגרים (כי שהיינו קטנים לא תמיד יכלו הורינו להרשות לנו לשחק בצעצועים כאלה ואחרים) וכך נמשכת לה החגיגה כאשר ההכנסה הולכת וקוטנת ואילו ההוצאה מאמירה וגולשת ליותר ויותר פינוקים…"הרי חיים פעם אחת".
האמת, שאני לא מאשים כול כך את בעלי העסקים, מניסיון אני יודע כי כאשר העסק שלך "בסדר" כולם רצים אחריך, הבנק בהעמדת אשראי נוסף, חברת כרטיסי האשראי בהנפקת כרטיס צבעוני מוזהב או פלטינה חדש, ב-I-PHONE הנוצץ והחדש עם חוויית הפתיחה של הקופסא המרשימה העוטפת את אותו מכשיר תקשורת יקר, ועוד פרסומת לרכוש את זה, ועוד טיול באחת מחנויות "החוויה" המשרדית, ורכישה. סתם. בשביל לקנות, כי אם יחפרו בארון המזכירה ימצאו שם פי 5 את אותם דברים שהלכו לקנות שהרי "השיווק חכם והכול נעשה בכדי להנעים לאיש העסקים שלנו את הזמן ולפנק אותו במוצרים שהוא ומשרדו בכלל לא צריכים או שיש להם אותו למכביר).
יואילו בעלי העסקים, ואנשי העסקים, לעשות רגע חושבים, האם הם באמת נהנים? האם הריביות ההלוואות והפינוקים שכולם מרעיפים אכן חיוניים, האם המסיבות, וקניית המותגים, והיינות היקרים או נתחי הבשר המדושנים, או הקניות בלי חשבון של הרעייה הנאמנה אכן חיוניים, או שבסוף כול שבוע נזרקים לפח "ערמות של פגי תוקף" האם כול החגיגה הנובעת מהצורך הילדותי שלנו למלות את החסר אכן נכון? או אולי מי שכבר נמצא במעמד מסוים לא יכול לרדת ממנו, או שהאגו לא נותן לו, או ש-מה יגידו החברים? העובדים? הלקוחות? הספקים?
האמינו לי, זה לא שווה, שכרון החושים הזה הוא מטעה, יותר ממטעה הוא גם מסוכן, מסוכן מאד לבעלי העסקים, למשפחותיהם, לעסקם, לעובדיהם ולספקים שלהם.
צר לי כי אני רואה בעלי עסקים, אשר העסק מתפקד, וסמנכ"ל הכספים הפנימי או החיצוני אומר זה בסדר אנו מאוזנים, או שבעל העסק אומר "ואוו אני ב+ בבנק" ומיד מזמין עוד טיסה ובנוסף עורך מסע קניות. וזאת מבלי לחשוב על המחר, מבלי לשמור לו אגורה ליום פקודה, כמו שהיו אנשי העסקים לפני הרבה שנים "העשירים" האמיתיים.
להיות בעל עסק זה אומנות, ושליטה עצמית, לא פלא ש-90% מהעסקים החדשים לא שורדים אחרי חמש שנים, הסביבה כול כך מפנקת עד שהיא יורקת את כול הפינוק בסופו של דבר אל פרצופו של איש העסקים.
ייטב לאיש עסקים או בעל עסק ולעשות חושבים, ולהקשיב ליועצים ומלווים עם ניסיון חיים ולא אם תעודות האקדמיה התלויות על הקיר.
דורון עמית
