הפרישה של בכירי הממסד בסקטור הביטחוני ובסקטור הפיננסי גורמים לנו בעלי העסקים הקטנים, הבינוניים ואפילו החברות הגדולות ובכלל לאזרחים במדינת ישראל שאט נפש מכול הרפש המתפרסם בתקשורת פרי התבטאותם של בכירים ששרתו את המדינה, פוטרו או עזבו.
לא עברה הסערה בה התבטא ראש המוסד לשעבר על המערכת הביטחונית והנה אנו עדים לראיון שקוים עם פרופסור שלמה יצחקי הסטטיסטיקן הממשלתי הפורש המכריז ללא כול הסתייגות הכרזות קשות על מערכות הממשל והאורגנים הפועלים שם.
כ-יועץ עסקי השומע הכרזות אלה כמו "משרדי הממשלה משקרים הרבה יותר מהאזרחים" או "הממשלה עובדת כמו ברוסיה של שנות ה-50" או "החברה באוצר באים, עושים סיבוב בממשלה, מסייעים לחברים שלהם בשוק הפרטי שבעתיד אולי יקלטו אותם" לא רק מקומם בעלי עסקים וחברות מהישוב אלה מתריס ומעורר סלידה ודאגה כדוגמת הממשלים בהם שולטים ה"חונטות" או רפובליקות של בננות.
משפטים נוספים כמו "כל השימוש במדדי העוני זה קשקוש אחד גדול" "לאף אחד לא אכפת מהעניים" המאבק הוא מי יעמוד בפני הציבור, את מי יצלמו, מי יופיע בטלוויזיה" אמירות אשר משמעותם היא החיבור בין תקשורת, הון ושלטון.
אבל איך כול זה קשור לסקטור העסקי, לעסקים הקטנים והבינוניים, לחברות הפרטיות. קשור גם קשור. כאשר במדינה מתקיימת איפה ואיפה בין האזרח הקטן שהוא הרוב במדינה לבין האליטה העסקית שהיא המיעוט במדינה או ברגע שיש קשר בין נציגי השלטון לעסקים תאגידיים מתוך אינטרסים מובהקים הצדק והשקיפות לא יכולים להראות ומובן מאליו שהם נוטים לכוון החלונות הגבוהים במשרדים הממשלתיים ובקומות הגבוהות בבנייני המשרדים הגבוהים.
דרך החתחתים שעוברים בעלי העסקים בהישרדותם היום יומית אין לה אך ורע בקרב אותם אלילי הון הממומנים רובם ככולם על ידנו, ע"י הציבור, או על ידי הבנקים שגם הם חברות ציבוריות שלכול אזרח במדינה יש עניין בהם.
כ-יועץ עסקי אני שוב מגיע למסקנה החוזרת "אם אין אני לי מי לי" וכול מה שבעלי עסקים צריכים לעשות הוא לפעול לרווחתם ולטובתם האישית כי כך כנראה מתנהל העולם הקפיטליסטי כאשר ההון, השלטון, התקשורת הם השליטים והנהנתנים העקרים במרחב המחייה שלנו.
מה שכן צריך לחזק את העם ולדעתי נשאר שפוי הם מערכות המשפט, הצבא, התעשייה הצבאית, המשטרה והאכיפה והאנשים המקצועיים המתפעלים בשטח אתה המערכות האלה.
פעם לפני שנים, הייתה חברותא בין אנשים, חבר היה חבר ולא רק חבר בקואופרטיב אגד, האמון היה רב, אחוות החברים הייתה אמתית ומה שקורה היום הוא בחזקת אדם לאדם זאב. לא, אני לא איש של נוסטלגיה, ובטח לא רוצה לחזור אחורה בשנים, אבל כמדינה קטנה מוקפת אויבים הרוצים רק להשמיד אותנו בפנטיות לא אנושית היה ראוי כי השולטים יכוונו אחרת ויהיו לדוגמא לעם. אבל זה כבר לא יקרה ואני לא פסימי. ובכלל אם מסתכלים על המנהיגים הפוליטיים בעולם הנהור רואים כבר את הצעירים שבין הפוליטיקאים השולטים, כך לדעתי זה צריך לקרות אצלנו, לתת לצעירים המוכשרים לנהל את המדינה מתוך מוטיבציה, כוח, צעירות ואתגר.
ושוב איך כול זה משתייך לעולם העסקים, תסיקו את המסקנות איש איש לעצמו
הראיון המלא עם פרופסור שלמה יצחקי
דורון עמית
