מה עדיף שכיר או עצמאי

אני תוהה עם אנשים ובעיקר עובדים (ולא במגזר הציבורי או העירוני) מבינים כי גיל 40 זה הגיל שהמעביד "לא כול כך רוצה להעסיק את העובד המבוגר מבחינתו" האמת שאני לא כול כך מבין את החשיבה הלא רציונלית הזאת מאחר שכמו ש- יין ישן נושן משובח יותר כך עובד עם הניסיון שצבר עד שהגיע לגיל 40 טוב יותר ויעיל יותר למעביד.

האמת, כאשר אני רואה את אחוז הבלתי מועסקים מעל גיל 40, כאשר אני למד כי מעסיקים "מנפים" קורות חיים של אנשים בגילאי 40, אני אישית לא מבין את פשר העניין.

האם זאת צריכה להיות מנורת אזהרה לכול המועסקים כי בגיל 40 ייתכן ומקומם יילקח מהם ובמקומם יבואו אנשים צעירים יותר, עם יותר אנרגיה, רעבים לעבודה וטורפים את המשרה, האם השכר הוא מה שמושך את המעבידים להחליף את העובדים או האמרה "מטאטא חדש מטאטא יותר טוב"  היא זאת שעוצרת את המעבידים מלקבל עובדים חדשים מעל גיל 40 או רצון להחליף עובדים קיימים.

האמת שכבר בגיל 21 הבנתי כי כך הם פני הדברים ומאותו יום שהחלטתי כי לעולם לא אהיה שכיר ולא ארצה לעבוד עבור האחר פניתי חסר כול להיות עצמאי ולעשות הכול בכוחות עצמי, נכון, אז זה לא היום אבל לכול הפחות אני יודע כי עשיתי משהו בחיים בשביל עצמי ולמעני. אבל העניין הוא לא בי העניין הוא כיצד יוצאים אנשים בגיל 40 ומעלה וגם מתחת לגיל הזה המועסקים כשכירים בכול קשת התפקידים שאנו מכירים, במשרדים, במפעלים, ובכול תחום המקצועות שאנו מכירים ולא דווקא צווארון לבן, או מהנדסים, הנדסאים, בוגרי מנהל עסקים, מחשבים וכ"ד. גם מקצועות כמו חשמלאי, צנרת, התמחות בתעשיות מגוונות, תעשיית הפלסטיק המתכת ועוד. לעצמאות כלכלית.

כ יועץ עסקי לא פסח לפני הסקר האחרון שהתפרסם כי אחוז גבוהה מהשכירים בישראל או כאלה שראשם הורה להם להקים עסק או מיזם לא יעשו כן בגלל הפחד לקרוס, לא להצליח, וזה עוד יותר יעמיק את התופעה של חוסר תעסוקה לגילאי 40+.

מדוע יש בנקים בעולם

כמי שנותן ייעוץ עסקי התופעה הולכת וגוברת עם התגברות אחוז האנשים העוברים את הגיל השלישי בקלות ועכשיו הוחלט כי נצטרך לפתוח קטגוריה חדשה של הגיל הרביעי. שהרי הגיל השלישי חי, נושם, חושב, רוצה להתפתח, רוצה להישאר על פני המים ולא חושב כלל ועיקר על עזיבת החיים לטובת הפנסיה. אם לפני מיליוני שנים תינוקות קושי היו מצליחים  להיות ילדים וילדים בקושי היו מגיעים לגיל 30 אז היום אם התקדמות הציוויליזציה אנשים בני 70 נשארים צעירים ברוחם ובנפשם ואפילו בגופם.

השאלה לאן נופלת ההמלצה שלי לכאלה מפוטרים, או כאלה שחושבים על הקמת מיזמים או עסקים טרם הגיעם לגיל 40 ומה המלצתי לגבי כול אותם מפוטרים אשר יושבים בבית נהפכים לעקרת ביית או נשים מפוטרות אשר חוזרות לטפל בילדים ואולי בנכדים.

האמת, שתמיד האמנתי ביזמות, תמיד האמנתי שאם מישהו רוצה להצליח במשהו הוא יכול, יותר מאוחר בחיי העסקיים הבוגרים יותר אחרי שעברתי את כול תלאות העסקים למעלה למטה וחוזר חלילה הבנתי כי ניתן להגיע ליעדים אשר אתה רוצה עבורך אבל עם עזרה אובייקטיבית נכונה ולא בעלי אינטרסים כאלה ואחרים (אינטרסים חיוביים כמו המלצה של אם או אב הרוצים טוב לילדיהם אך למעשה לא מבינים בתחום העסקים  או בעלי אינטרסים רעים הרוצים טוב לעצמם בלבד).

אדם צריך לעשות  לעצמו חושבים הרבה יותר מאי פעם וזאת בגלל התנודות האדירות בשוק העבודה, בשוק העסקי, בתחום ההתמחות של כול אחד ואחד, והחשיבה באמת חייבת להיות הרבה יותר מעמיקה מאי פעם. זה לא כול כך נעים למצוא את עצמך ללא עבודה בגיל כול כך צעיר, יותר מזה אתה או את לא יכולים לרקוד לצלילי המעביד המנהל את עסקו פחות טוב, טוב, או בחוסר אחריות הנושקת גם להמשך העסקתו ופרנסתו של העובד.   

חשיבה עמוקה בפרט בתקופה הבאה תהיה אחראית ומפוקחת מצד העובד שאולי באמת יכול להצליח בעצמו וליהנות מפרי עמלו.

אם גיליתם טעות בכתיבה אנה חזרו אלינו