למה עסקים כושלים

במאמר זה אני רוצה להתרכז בכישלונות בעסקים!

שהרי עם לא היו כישלונות בעסקים אז לכול אזרח במדינת ישראל היה עסק! ועובדים היינו מייבאים ממדינות חלשות (אבל לא בעובדים נושא המאמר)

 בחלק הראשון של המאמר אני התייחס לאותם אנשי עסקים, אשר פרחו גדלו וצמחו בשני העשורים האחרונים והיו לנושא קנאה של כול מישהו שרצה לעשות עסקים, בדיוק כמו שאנו היום מסתכלים על דונלנד טרמפ, התנהלותו, ספריו ושואפים לעשות בדיוק את מה שהוא עשה (דרך אגב אני מקווה שלטובת שחקני הגולף בישראל אכן הוא יקיים את הבטחתו ויסלול מסלול גולף בעיר אשקלון כפי שהבטיח)

המטאור הראשון שאני רוצה להתעכב עליו הוא אילן בן דב, הבעלים של "סאני" הבעלים של "טאו" הבעלים של מוסד הצדקה לוטוס, בעל העניין בפרטנר ועוד עסקים רבים פרטיים וציבוריים שנשלטו בידי הקבוצה שלו. האמת שמי שישים לב לשמות העסקים של אילן יבין כי האדם מחובר גבוה אל עבר המקדשים המקודשים של הודו, טיבט, וההשראה שקיבל מתרבות זאת היא זאת שהביאה לו את האמונה בהצלחת עסקיו תחת שמות המקדשים אבל לא רק בזה העניין.

קראו על עסקים במשבר

 ממעוף הציפור איך שהסתכלנו על אילן בשנים האחרונות הוא היה מקום להערצה והערכה מכול גורם במשק, עסקים, קרנות מימון, קרנות פנסיה וכמובן גדולי הבנקים הגדולים ובראשם בנק לאומי, יותר מזה בנק לאומי הלך אתו יד בבד ברכישת "פרטנר" בה הוא ראה בריכה של מזומנים נוזלים כמשפך אל חשבונות הבנק ומשאירים רווח נאה בצדדים. אך מה לעשות שהרגולטור הרים ראש והפך חברה עם תזרים מזומנים של מיליארדים, ורווחים של מיליארדים, לחברה יבשה שהנהר הפך להיות ברז מטפטף בלבד. "את זה הבנקים לא אוהבים" "מכאן אתה כבר לא חבר של הבנקים" ואז מתחילה התדרדרות ואז בשרשרת עוקבת קורסים העסקים, מתפוררים, והופכים את הרווחים לחובות אבודים לציבור, לבנקים, למוסדות המימון, ולקרנות הפנסיה. והתוצאה הסופית שהחברות בשפיטת רגל, הערבויות האישיות ממומשות ע"י הבנק, והמטאור נשאר ללא כול (לכאורה).

אז מי אשם! איש העסקים, המטאור, החיבור למקדשים הטיבטים, השתן שעלה לראש, הבנקים שחיבקו ובעטו, ואולי הרגולטור שהפך חברה שכול העיניים היו נשואות אליה אבל בהיבט חוקי אחד של הרגולטור הפך אותה מפרה חולבת לפרה מיובשת.

 עסקים כמו בעסקים לעולם לא יכולים לדעת מה תהיה התוצאה הסופית לפעולתם.

לא משנה עם זה עסק קטן או עסק בינוני או עסק גדול או מטאור!

בעסקים כול צד רוצה למשוך לצד שלו, המכה היחידה שאני רואה בהתנהלות עסקית לא נכונה זאת העובדה שעסקים מסוג הבנקים אשר כול רצונם למכור כסף וכמה שיותר ולהבטיח את החזרתו זאת מכת המוות של העסקים בכול מדרגה מעולם העסקים.

כאשר בנק מלווה לעסק כמו IDB מיליארדים ללא בטחונות (לכול הפחות מה שאנחנו יודעים) אזי אין שום סיבה שעסק כזה יקרוס ברגע שהבנק קובע החזר את החוב עכשיו כאן ומיד. ואם נרד גם למטה אל עולם העסקים בעסקים הקטנים הבינוניים והגדולים המצב לא שונה בהרבה. אף אחד לא מצא כי היה כשל בניהול כזה או אחר, לא כול מטאור או בעל חברה צריך להאשים את עצמו בהתרסקות עסקו, גם הועדה המייעצת לשר המשפטים בנושא שינוי המבנה בהוצאה לפועל מתייחסת להתרסקויות המואצות של עסקים כתוצאה מהזרמת אשראי בלתי פרופורציונאלית לעסקים וחברות.

 אנחנו יכולים לטעון כי תשובה, דנקנר, אילן בן דב וטובים אחרים אולי חיים קצת באולימפוס" קרובים למקדשים, אבל לא בטוח כי הם והיועצים היקרים שלהם טעו בטעויות כול כך דרסטיות בניהול חברותיהם ,גם הם היו נתונים לנדנודים של הכלכלה, הרגולציה, והעמסת הלוואות עליהם. לא בטוח כי אנו שופטים אותם לקו חובה ולא מסתכלים על עצמנו במראה וחווים את אותם קשיים שהם עוברים.

ממשלה רוצה להיטיב עם העם, השר כחלון היטיב אם העם "וטוב שעשה כך" אבל בדרך נדרסו אימפריות שבסופו של יום מי שישלם אותם זה אותו עם שכחלון כול כך רצה להיטיב עמו.

שאתם באים לשפוט אנשי עסקים או עסקים שנפלו והגיעו עד סף פשיטת רגל, תנסו לחשוב על עצמכם, על קשיי הניהול שלכם, על הרגולציה, על המחירים הממשלתיים שעולים (ומי שמקבל את חשבונות החשמל והמים יודע מה זה עלויות עולות) התחרות, העמידה בהלוואות המפנקות והמפנקות שחברות כרטיסי האשראי מפנקות אותנו ואז נסו לשפוט.

אם גיליתם טעות בכתיבה אנה חזרו אלינו